ישראל הוגדרה במגילת העצמאות כמדינה יהודית ודמוקרטית, ומאז קום המדינה מתנהל ויכוח על מקומה של הדת במרחב הציבורי. ההסדרים שנקבעו בשנים הראשונות, ובהם "מכתב הסטטוס קוו" מ-1947, עדיין משפיעים על חיי היומיום: נישואים וגירושים מתנהלים דרך בתי הדין הדתיים, השבת היא יום המנוחה הרשמי, וקיימות מערכות חינוך נפרדות.
בשנים האחרונות הפכה שאלת גיוס תלמידי הישיבות לצה"ל לאחת הסוגיות הבוערות. במלחמה גדל הצורך בכוח אדם, ובית המשפט העליון הכריע ב-2024 שאין בסיס חוקי לפטור גורף. נוסף על כך, בציר זה נכללות שאלות על תחבורה ציבורית ועסקים בשבת, על נישואים אזרחיים, על הגיור, על תקצוב מוסדות תורניים, על לימודי ליבה ועל מעמדם של זרמים שונים ביהדות.
הגישות המרכזיות
גישות שמדגישות את אופייה היהודי-דתי של המדינה
רואות בהסדרים הדתיים הקיימים בסיס לזהות היהודית, תומכות בהמשך מעמדה של הרבנות ובמימון לימוד תורה, ולרוב מתנגדות לשינויים בסטטוס קוו.
גישות שמדגישות חופש דת וחופש מדת
תומכות בנישואים אזרחיים, בתחבורה ציבורית בשבת, בשוויון בנטל השירות ובצמצום כוחם של מוסדות הדת בחיי הפרט.
גישות ביניים
מפלגות לא מעטות תומכות בשילוב: שמירה על הזהות היהודית של המרחב הציבורי לצד הרחבת אפשרויות הבחירה האישית, למשל ברית זוגיות במקום נישואים אזרחיים מלאים.
הסוגיות ועמדות המפלגות
סוגיה 1 מתוך 15
יש לגייס חרדים לצה"ל בחובת גיוס מלאה, ולהטיל סנקציות על מי שמסרב.
מאז 2018 ביטל בג"ץ את חוק הפטור לחרדים. כיום ~10,000 גברים חרדים בני 18 לא מתגייסים בשנה. סנקציות אפשריות: מניעת זכויות אזרח, אבדן רישיון נהיגה, חסימת קצבאות.
המדינה צריכה להכיר בנישואים אזרחיים (לפי בחירת הזוג, גם אם הם זכאים לחתונה ברבנות).
כיום נישואים בישראל = רק דרך הרבנות (ליהודים). זוגות שלא יכולים/לא רוצים מתחתנים בקפריסין/חו"ל. נישואים אזרחיים = אפשרות חוקית לחתונה בישראל בלי גוף דתי.
מעמד הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים צריך להישאר בלעדי בנושאי אישות.
הרבנות הראשית = הסמכות הדתית-משפטית בישראל לנישואין, גירושין, גיור וקבורה ליהודים. תומכים: שמירת זהות יהודית אחידה. מתנגדים: כפיה דתית, מחיר חיים אישי.
יש לקיים מצעדי גאווה במימון ציבורי בערים מעורבות וירושלים.
מצעדי גאווה מתקיימים בערים רבות בעולם ובישראל. בירושלים מתנגדים להם מפלגות חרדיות וגורמים דתיים. תומכים: זכויות אדם ושוויון. מתנגדים: אין לממן אותם מכסף ציבורי במקומות שבהם הציבור אינו מעוניין בהם.
ראוי שמשפט עברי יוטמע כמקור פרשני מחייב בפסיקת בתי המשפט.
חוק יסודות המשפט (1980) כבר מפנה לעקרונות מורשת ישראל כשאין בחוק תשובה לשאלה משפטית. ההצעה היא להפוך את המשפט העברי למקור פרשני מחייב. מקדמים: עיגון הפסיקה במורשת היהודית. מתנגדים: ערבוב דת ומדינה ופגיעה אפשרית במיעוטים.
יש להגביל מכירת חמץ בפסח בעסקים בשטחים ציבוריים ("חוק החמץ").
חוק חג המצות (1986) אוסר להציג חמץ למכירה בפומבי בפסח. ב-2008 קבע בית משפט השלום בירושלים שחלל פנימי של עסק אינו "פומבי", וב-2020 פסק בג"ץ שבתי חולים אינם רשאים לאסור הכנסת חמץ. מאז הוגשו הצעות חוק להחמרה. זו סוגיה סמלית של זהות יהודית במרחב הציבורי מול חופש הפרט.
יש להמשיך להכיר בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שנערכו בישראל, ולא לבטל זאת בחקיקה.
מאז פסיקת בג"ץ ממרץ 2021, מי שעבר גיור רפורמי או קונסרבטיבי בישראל מוכר לעניין חוק השבות. מפלגות חרדיות ודתיות מבקשות לבטל זאת בחקיקה. תומכים: שוויון בין זרמי היהדות. מתנגדים: שמירה על סטנדרט הלכתי אחיד לגיור.
יש להוסיף לחוק יסוד: הלאום סעיף שיווין אזרחי מפורש.
חוק הלאום (2018) הגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ואין בו סעיף שוויון אזרחי מפורש. תומכים בהוספת סעיף: עיגון שוויון לאזרחים הערבים ולמיעוטים. מתנגדים: עקרון השוויון כבר מעוגן בפסיקה ובחוק יסוד כבוד האדם, והחוק נועד לעגן את הזהות הלאומית.
יש להקים מתחם תפילה רב-זרמי שוויוני בכותל המערבי ("מתווה הכותל").
כיום רחבת הכותל מנוהלת לפי ההלכה האורתודוקסית, עם עזרת גברים ועזרת נשים נפרדות. "מתווה הכותל" (2016) הציע מתחם תפילה שוויוני סמוך, ויישומו הוקפא ב-2017. תומכים: שוויון בין זרמי היהדות. מתנגדים: שמירה על המסורת והסטטוס קוו באתר הקדוש.
יש לקיים הפרדה מגדרית ביחידות הלוחמות בצה"ל ולהימנע מגדודים מעורבים.
גורמים בציבור הדתי דורשים הפרדה מגדרית ביחידות לוחמות. כיום פועלים בצה"ל גדודים מעורבים, כמו קרקל ובארדלס. תומכים: התאמת השירות לחיילים דתיים. מתנגדים: פגיעה בשוויון ובשילוב לוחמות.